סמ"ר עידן גבריאל ז"ל

קורות חיים

בן ציפי ואורי. נולד ביום כ"ב בתמוז תשל"ו (20.7.1976) בהרצליה. אחיה הצעיר של לירון. למד בבית-הספר היסודי "שזר" בהרצליה והמשיך לחטיבת-הביניים "בן-גוריון" בעיר. את לימודיו התיכוניים עבר בתיכון "גבעת חיים" שבקיבוץ גבעת חיים איחוד. במהלך לימודיו כתב עבודת גמר בנושא "אנרגיה סולרית", עבודה שזיכתה אותו במחמאות רבות. עידן היה ספורטאי מלידה. עסק בטיסנאות ובפעילויות מגוונות נוספות: שחייה, כדורסל, סקווש וקרטה. במרוצת הימים אף סיים בהצלחה קורס מצילים שהעיד על כושרו הגופני המעולה.

כבר מילדות בלט עידן כמנהיג: תמיד עמד במרכז העניינים החברתיים והיווה דוגמה לחבריו. בבגרותו גילה כושר הסתגלות למצבים משתנים והוכיח כוח רצון ויכולת התמודדות עם קשיים ומטלות. בתקופת לימודיו בתיכון שימש כחונך לילדים צעירים ומתקשים בתחומים שונים תוך שהוא מפגין רגישות רבה. על תרומתו זו זכה לתעודת הערכה מהמסגרת החינוכית המקדמת בגבעת חיים איחוד.

עידן שאף להתנדב ליחידה מובחרת והביע תדיר את רצונו לתרום למדינה כלוחם. היה מועמד להצטרף לשייטת ועבר קורס גדנ"ע צלילה. כהכנה לקראת הגיבוש חישל את גופו באימוני כוח, בריצות ובשחייה.

בסוף חודש נובמבר 1994 התגייס לצה"ל. בתום מסלול הטירונות עבר קורס מפקדי כיתות ולאחר מכן עבר הכשרה בחיל המודיעין כלוחם תצפיתן. בתום ההכשרה הוצב במוצב בעומק רצועת הביטחון בלבנון והיה גאה בתפקידו. אדם נעים הליכות, רגיש ומתחשב שיצר אהדה כלפיו בכל מקום אליו הגיע. מפקדיו התרשמו ממקצוענותו ומתחושת השייכות וההזדהות אותה הפגין בכל עת כלפי היחידה.

עידן היה קשור מאוד לאמו וניסה להרגיע את חששותיה המרובים. במהלך שירותו נפצע בהפגזה על מוצב בלבנון אך עמד בתוקף על רצונו לשוב אל חבריו ביחידה. אלה מעידים עליו כי "הוא כל הזמן חיפש אקשן". מאחר ושימש כתצפיתן, לא היה אמור לצאת לפעילות מבצעית אך כדרכו לא ויתר ושכנע את מפקדו לאפשר לו להתנדב למשימה, ממנה לא שב. ביום כ"ג בסיוון תשנ"ו (10.6.1996) נפל עידן בקרב בלבנון, בגזרה המזרחית של אזור הביטחון. כוח של חטיבת הנח"ל, שב למוצב "דלעת" מביצוע משימת לילה באזור רכס עלי טהר, נתקל במארב של מחבלי חיזבאללה אשר פתחו באש מטווח קצר ומכיוונים שונים. האש לוותה בפיצוץ רימונים שהושלכו לעבר חיילי פלוגת ההנדסה החטיבתית. על אף שהופתעו, הגיבו חיילי הכוח כמצופה, השיבו אש לעבר המחבלים ואף הרגו אחד מהם. במהלך הקרב נהרג עידן. עמו נפלו סגן ישי שכטר ז"ל, סגן ליאור רמון ז"ל, סמ"ר אשל אמיר בן-משה ז"ל וסמל יניב רואימי ז"ל. עוד שמונה חיילים נפצעו. לאחר מותו הועלה עידן לדרגת סמל-ראשון.

עידן הובא למנוחת עולמים בבית-העלמין הצבאי בהרצליה והוא בן עשרים. הותיר הורים ואחות. על קברו, סיפרה אחותו כי עידן ויתר על פרס שהוענק לו בשל הצטיינותו: עידן אמור היה לעבור קורס במכון וינגייט אך לא היה מוכן להיפרד מחבריו. היא מעידה כי "עידן היה מורעל על הצבא והחברים".

מפקד היחידה בה שירת עידן כתב למשפחתו: "עידן שירת במסירות, מתוך אמונה ותחושת שליחות, היה אהוד על חבריו והפגין מוטיבציה רבה בעבודתו. עידן התנדב לבצע משימות, הפגין במהלך שירותו התחשבות בחבריו ותמיד עם יד מושטת לעזרה. עידן היה חייל למופת, חרוץ, מסור ושימש כאיש צוות שנעים לעבוד עמו. דמותו של עידן, ערכי ההתנדבות והרעות שלו ילוו אותנו לאורך כל הדרך".

העיתונות סיקרה בהרחבה את אירועי הקרב בו נהרגו עידן וחבריו ובכתבות שנתפרסמו סופר גם על עידן.

משפחתו של עידן נרתמה להנצחת שמו וזכרו בדרכים רבות: תרמה ספרייה תורנית לבית הכנסת "מקדש מלך" בהרצליה; הכינה פנקסים אישיים לכל חיילי היחידה בה שירת עידן הן בלבנון והן בארץ; תרמה סידורים למוצבי צה"ל בלבנון ולבית הכנסת בבסיס צה"ל בגלילות; לבית-הספר בגבעת חיים תרמה המשפחה בגדי ספורט לכל הקבוצות, הן לכדורגל והן לכדורסל וכן מכשירי ספורט. בית-הספר הקים אולם ספורט על שם עידן ומדי שנה מתקיים בו יום ספורט לזכרו, שבסיומו מחלקים גביעים ותעודות לכל המנצחים; ליחידתו בצפון תרמה המשפחה מועדון על שמו, וכן מכשירי חשמל ומשחקים לכל המוצבים בלבנון בהם משרתים חיילי יחידתו; הוריו עיצבו והקימו אנדרטה לזכרו על צוק ליד הים, בארסוף שליד קיבוץ שפיים; בהרצליה חנכה המשפחה גן על שמו ובו פסל סביבתי שעיצב אביו; מדי שנה מתקיימות ליגות כדורסל למקומות עבודה אותן יזמו חבריו של עידן; מועדון "דניס הישרדות" שעידן נמנה עם חניכיו, מקיים תחרות ארצית לזכרו ולזכר כל הנופלים מדי שנה בשנה. המשפחה הקימה לזכרו ספרייה וחדר הדרכה בתנועת "הצופים" בהרצליה.