סמל מיכאל ברוק ז"ל

קורות חיים

בנם של פניה וויקטור. נולד במוסקבה בירת רוסיה (אז בברית המועצות) ביום י"ז בניסן תש"ם (3.4.1980), אח צעיר לאילנה.

תינוק שקט ונוח היה, שגדל להיות ילד טוב ואוהב. מיכאל – מישה, קראו לו בבית בחיבה – למד במוסקבה בבית ספר 330 עד כיתה ד'. אז, בספטמבר 1990, עלתה המשפחה לישראל. הם התיישבו במגדל העמק והוא המשיך את לימודיו בעיר, תחילה בבית ספר יסודי "שלום עליכם" ואחר כך למד חטיבת ביניים ותיכון ב"רוגוזין", שם סיים כיתה י"ב.

מיכאל היה תלמיד טוב ומצליח, עבר בהצלחה בחינות בגרות חמש יחידות במקצועות פיזיקה, כימיה, מתמטיקה ואנגלית, ואף את הבחינה הפסיכומטרית לקראת לימודים באוניברסיטה עבר בהצלחה במהלך לימודיו בכיתה י"ב. בתום לימודיו התיכוניים הוענקה לו תעודת הצטיינות על הישגיו בלימודים.

סיפר איגור, חברו ללימודים: "מיכאל היה תלמיד מצטיין, עשה מעל ומעבר בכל מקצוע. הוא היה מאלה שלא למדו אבל תמיד קיבלו מאה ... מיכאל עזר לחבריו בבגרות בפיזיקה, ובזכותו יש לרבים מהם בגרות".

כשנה לאחר עלייתם ארצה התגרשו ההורים, האב שב לרוסיה ומיכאל גדל עם אמו ואחותו. הוא היה נער חרוץ ואחראי מאוד, שהעריך וכיבד את אמו. לעתים היה חם מזג אך נרגע מיד. תמיד הבין לאשורו את המצב הכלכלי בבית ועבד בחופשות כדי לממן לעצמו פינוקים שונים, או הוצאת רישיון נהיגה. בין היתר עבד בבניין ובמפעל הפלסטיק בו עבדה אמו.

בשעות הפנאי נהג מיכאל לשחק במחשב, אהב ואימץ כל טכנולוגיה חדשה בתחום שיצאה לשוק. כן התאמן הרבה בספורט – בעיקר טניס וכדורגל, ספורט בו התאמן מאז ילדותו במוסקבה. נהג לשחק כדורגל מדי יום שישי, אפילו בזמן הלימודים לבחינות בגרות.

מעט לאחר הגיעו למגדל העמק התחבר מיכאל לקבוצת חברים גדולה ומגובשת. החבורה נפגשה תכופות למשחקי ספורט שונים, ללימודים משותפים, לטיולים בפארקים ובקיבוצים סמוכים ולפיקניקים "על האש". מיכאל, חבר שלו, נזכר במפגשים: "בתקופת התיכון היינו נפגשים ומשחקים קלפים. זו הייתה תקופה שבה גם למדנו לפסיכומטרי. יום אחד נפגשנו מספר חברים ותכננו ללמוד לקראת בחינת המתכונת של הפסיכומטרי, לבסוף מצאנו את עצמנו רק משחקים בקלפים ..."

ביום 15.7.1998 התגייס מיכאל לצה"ל. אחרי שבכיתה י"ב הלך לגיבוש לסטי"לים (ספינות טילים) ונהנה מאוד מאתגר השהות בספינה בים סוער הוא ביקש להגיע לחיל הים, ואכן כך היה. בדצמבר 1998, לאחר שסיים קורס בקר אש ימי, קיבל דרגת רב-טוראי ושובץ לאח"י "רומח".

נדב, קצין נשק בספינה, סיפר: "מיכאל, היית החייל הראשון שהגיע למחלקת נשק בתקופתי כקצין מחלקה. הגעת כעולה חדש ראשון במחלקה והשתלבת להפליא במחלקה ובספינה. כבר מן ההתחלה למדנו להכיר את כישוריך המצוינים בשליטה במערכת הנשק, את יכולתך בעבודה עם חיילים אחרים בספינה. הערכתי את הבנתך המהירה ויכולתך להשתפר וללמוד משגיאותיך, את עקשנותך והאמונה בצדקתך הפנימית, שעל אף שהובילה לעתים לוויכוחים בינינו רק הוסיפה להערכה שחשתי כלפיך. מיכאל, היית חלק בלתי נפרד מהמחלקה – בהפלגות המתישות, באימונים בחוץ, בעבודות הבלתי נגמרות ובמסים (ארוחות) המשותפים. בכולם הערכנו את התמדתך, את חריצותך ונכונותך לכל מטרה ..."

בין חברי הצוות בספינה נרקמו קשרי חברות טובים ושררה ביניהם אחווה גדולה, כפי שמתארים בני המשפחה: "אחד דואג לשני ומחפה על השני, דבר שיוצר יחסים אחרים, חזקים יותר ... למיכאל לא הייתה בעיה לסגור שבתות בספינות בזכות הגיבוש הגדול עם כל חברי הצוות". החברים זוכרים עוד פן מתקופת שירותו: "אהב לאכול – יותר מבן אדם נורמלי, אבל נשאר רזה עם 'קוביות'. כל ביס שלקח היה שותה אחר כך. אהב בעיקר קולה, לחם ושניצל אמריקאי".

מיכאל נהנה משירותו, כפי שמספרים בני משפחתו: "מעולם לא שמענו קיטורים מצדו ... הוא לקח את הבאסה בסבבה. ידע ליהנות מכל דבר, גם מהשירות בספינות שלא תמיד היה קל".

מיכאל נפל בעת שירותו ביום י"א באלול תשנ"ט (23.8.1999), בתאונת דרכים סמוך לאזור התעשייה של מגדל העמק. בן תשע-עשרה בנפלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי במגדל העמק. הותיר הורים ואחות.

מיכאל הועלה לאחר מותו לדרגת סמל.