טוראי אלדד גרומן ז"ל

קורות חיים

אלדד, בן זקונים ללובה ודוד, נולד לאחר שתי בנות במשפחה, אריאלה ועדי, ביום כ"ב אלול תשל"ו, 17.9.1976, בבי"ח צהלון ביפו שבוע בדיוק לפני ראש-השנה, כאשר את הברית ערכנו לו בערב ראש-השנה ממש.

כבן זקונים היה האהוב והמפונק ביותר בבית.

אלדד למד בבי"ס היסודי "לב טוב" בהרצליה, מחזור כ"ג, בסיום בי"ס היסודי נכתב: "אלדד הוא טיפוס חמוד, שקט ובכתה לא תמיד מת להתבלט אבל חוכמה כולם יודעים שבו יש ובקליעה לסל הוא (כמעט) לא מפקשש. תחביבו הוא להתעסק עם מחשבים ואותו כולם אוהבים".

את לימודיו העיוניים המשיך אלדד בתיכון "ראשונים" בהרצליה שם נחשב לתלמיד טוב ומעל לממוצע. את עיקר מירצו הקדיש ללימודי הכלכלה והכימיה. אלדד זכור כילד חברותי ומלא שמחת חיים שהשקיע בלימודיו והתייחס אליהם ברצינות רבה. ניכר היה כי יש לו חוש אחריות מפותח. אופיו הנוח והביישני ליווהו בכל דרכו. בהספד שנשאה מורתו מבי"ס התיכון, בטכס גילוי המצבה אמרה: "אנו חבריך לכתה ומוריך, נזכור אותך תמיד- עם החיוך הביישני בקצה הפה, נעים הליכות, נזהר תמיד בכבודם של הסובבים אותך: חברים ומורים (ואני מוסיף גם הורים ואחיות- ד.ג.) אף פעם לא פוגע בחבר, לא מעליב איש. ואולי התכונה הבולטת ביותר שלך: הצניעות. אותה צניעות מופלאה, למרות שהיו לך כל-כך הרבה סיבות להתגאות: היית התלמיד הטוב ביותר בכתה בספורט, בעל יכולת מעולה, מוכשר, מתמיד, עיקבי. היתה לך יכולת התבטאות מעולה בכתב והשגת את הציון הגבוה בכתה בהבעה. העט היה הדרך שלך להתחבר לעולם ודרכה ביצבצה הרגישות שלך.

רגישות זו שעשתה את עולמך הפנימי לעשיר יותר, שאפשרה לך לחוות דברים בעוצמה גדולה יותר ובכאב גדול יותר- רגישות שהובילה אותך, אולי, לסוף".

אלדד אהב ענפי ספורט רבים ואף הצטיין בחלק מהם, במיוחד כדורסל. הוא שיחק בהפועל הרצליה עד גיל 16, אך החליט למרות הצטיינותו לעזוב את הענף בשל קומתו הנמוכה יחסית לכדורסלן. ספורט נוסף שבו הצטיין אלדד הוא ריצות שדה (ארוכות) ואף הגיע בהן לתחרויות אזוריות בהדר-יוסף.

בנוסף לענפי הספורט הללו אהב אלדד גם כדורגל, שיחק זמן קצר בקבוצת מכבי הרצליה (בילדותו) ואף אימן קבוצת ילדים קטנים בבי"ס "יוחנני" שבהרצליה.

תחביב נוסף שהחל לעסוק בו יותר ויותר הוא המוסיקה, במיוחד אהב לשמוע מוסיקת רוק. לצורך מימון חלקי מערכת הסטריאו, הקלטות והדיסקים הרבים שהיו ברשותו הצטרף אלדד לחבריו שעבדו בחופשים בבורגר-ראנץ המקומי. במהלך הזמן פרשו חבריו, אבל אלדד רציני ומסור כתמיד נשאר לעבוד במקום ואף קודם במהירות עד שהתמנה לאחראי משמרת. בהמשך נבחר גם כ"עובד מצטיין" ארצי של רשת בורגר-ראנץ בסמוך להתגייסותו לצבא.

כיום, להנצחת זכרו, נקראת תחרות העובד המצטיין על שמו של אלדד.

בתחילת חודש דצמבר 1994 התגייס אלדד לצה"ל ונלחם על רצונו לשרת בחיל השיריון- בעקבות חבריו הקרובים, על אף בעיות בריאותיות שפקדו אותו.

מאמציו נשאו פרי ואחר מסלול טירונות בבי"ס לשיריון החל לעבור הכשרה בבית הספר למקצועות טנקים, שם הגיע להישגים מרשימים אך לא הספיק לסיים שלב זה. במהלך שירותו רכש חברים רבים. מפקדיו כמו גם חבריו לשירות התרשמו מרמת המוטיבציה הגבוהה שהפגין וציינו כי היה חייל למופת. במסע לקבלת הטנק- כתב לנו חברו לשירות של אלדד, בין השאר: "דחפת את כולם וצעקת, עודדת ועזרת- קדימה עוד קצת, קדימה". וחבר אחר כותב אף הוא את התרשמותו: "לשאוף שלא להיות בסוף, רק בהתחלה, שתרוץ איתך קדימה כל המחלקה... לשים יד, לתת מילה שתעודד כשהוא סוחב את הפק"ל הכי כבד. לתת הרבה עזרה, גם בלי קבלת תמורה. להיות טוב בשקט, גם כשלא כולם רואים, זה היה אלדד".



ביום כ"ח סיוון תשנ"ה, 26.6.1995 נפל אלדד בעת שירותו הצבאי והוא רק בן פחות מ-19 שנים. הובא למנוחת עולמים בבית-העלמין הצבאי בהרצליה. הותיר אחריו הורים ושתי אחיות.

במכתב התנחומים למשפחה כתב הרמטכ"ל רב אלוף אמנון ליפקין-שחק: "אלדד תואר ע"י מפקדיו כחייל שקט וחברותי, אשר אהב לעזור ולסייע לסובבים אותו. היה אהוד ומקובל בקרב מפקדיו וחבריו כאחד".

הוריו הנציחו את זכרו:

פרס העובד המצטיין של רשת בורגר-ראנץ יקרא על שם אלדד גרומן ז"ל.